מחמוד עוואד

מחמוד, אתה השמחה הראשונה בחיי, חיכיתי לך חמש שנים עד שהגעת והארת את עולמי. אני מתגעגעת אליך הרבה, כאשר אנחנו יושבים סביב שולחן האוכל ואינני מוצאת אותך בינינו, ואני חשה כאב גדול ועצב רב על הסתלקותך.

באותו היום הנורא לא רציתי שתצא מהבית, חששתי ודאגתי לך מאד. כמה דאגת וחששת לאחים שלך, אבל יצאת להביא את האחים שלך והבאת אותם אל הבית, ודאגת שהם יהיו בבטחה.

אבל למרבה הצער יצאת פעם נוספת מהבית ולא שבת עד לרגע זה. אני חשבתי שזהו סוף העולם, וכמעט מתתי יחד אתך, אבל למען האחים והאבא שלך רציתי לחיות למרות כול הכאב שאופף אותי מכול עבר, ולמען מחמוד הקטן, האח שלך שלא זכית לראותו.

מחמוד אהובי, אהבת את החיים, ואהבת לחיות בשקט ובשלום, ולמען מטרה זאת הצטרפתי לפורום המשפחות השכולות הפלסטיני – ישראלי במטרה לדרוש שינוי.

אלה מלים שאני עתידה לומר אותן בקול רם על מנת שלא יהיה שום קורבן חדש בשני הצדדים כתוצאה מהמאבק המתמשך.

בני מחמוד, תהיה גאה בי כפי שאני גאה בך.

החדר של מחמוד בבית אומר