סיפורים אישיים

למרות השנים הרבות שעברו, יש לי זיכרונות חיים מאד מהילדות שלי בווינה.

נועם יקירי. כבר למעלה משבע שנים שאנחנו לא נפגשים והמכתבים אליך

שמי אורן בלבן, אבל שם המשפחה איתו נולדתי היה ידגרוב. אבי, אלי ידגרוב, שהיה חייל מעוטר

שמי אח'לאס אשתייה ואני תושבת הכפר סאלם שבנפת שכם. אני בת 30

שמי איאד סבארנה. אני גר בכפר בית אמר שבנפת חברון, אני בן 43 ואב לשלושה ילדים.

נישאתי בגיל צעיר ולאחר חמש שנות נישואין ילדתי את בני הבכור, מחמוד.

יעקב שפר, סבא רבא שלי, נולד בבוקובינה באמצע המאה ה- 19.

שמי ג'יהאד זראייר, אני גר בכפר אד'נא אשר בנפת חברון, בן 44 ואב לארבעה ילדים.

מלחמת יום כיפור לקחה מהמדינה את התום, ומאיתנו את גיורא. לקחה בלי להוכיח שלקחה.

שמי יוסוף איבראהים שטאט, אני עובד כאח במשרד הבריאות הפלסטיני וגר בכפר בית אמר אשר בנפת חברון

אני יוסרא עבד אל-עזיז מחפוד. משפחתי במקור מכפר יאזור (אזור), ליד יפו, שנעקר בשנת 1948

לאחר מבצע "צוק איתן", בקיץ 2014, הצטרפתי ל"פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני".

שמי יעקב, נולדתי בפולין בשנת 1935 לחווה ושמחה גוטרמן. התגוררנו

אני ליילא אלשיח' מכפר בתיר אשר בנפת בית לחם, פלסטינית מוסלמית וגם אמא. נולדתי וגדלתי בירדן.

אבי היה חייל בצבא ירדן ונהרג בשנת 1967. הפעם האחרונה בה ראו אותו

שלושים וחמש שנים עברו מהיום בו נהרגת. אותו הסתיו, אותם צבעים חומים

ביום האדמה בתאריך 30 במארס 1997, אחי עבדאללה נהרג

שמי מוחמד אחמד איסבייתאן ואני גר בחלחול אשר במחוז חברון. נולדתי בשנת 1978

אלוהים ייחד את בני האדם כשנתן להם שכל ומחשבה וכשנתן להם את החיים

את בעלי הפלסטיני, זיאד, הכרתי בטקסס. התחתנו בשנת

שמי מונה אבו שרה ואני גרה באזור שייח ג'ראח בירושלים. לפני נישואיי גרתי במחנה הפליטים שועפט, אך

שמי מוראד עזת סמאענה, אני בן 33 וגר בכפר בית איבא במחוז שכם. ב-13 בינואר 1991 איבדתי את אבי

שמי מרואן א-שעבי. שהיתי מספר שנים עם משפחתי מחוץ לשטחי המולדת, באחת ממדינות ערב אחיותינו,

שכול ואובדן הפכו חלק מחיי עוד בשנת 1948, כשהייתי בת חמש וכוחות הכיבוש

שמי ניב שריג, יליד 1977, גדלתי במושב חיבת ציון בשרון והיום אני גר בכפר סבא.

משגב עם הוא מקום פסטורלי המשקיף על מרחבי דרום לבנון והחרמון

דברים שכתבה והקריאה בקונצרט שנערך לציון שנה למבצע "צוק איתן"

אסון יכול להכות באומה שלך, במדינה ואפילו בדלת של השכן. אבל כל עוד הוא

אחי, מחמוד אל חטיב, נפצע ב- 27 באוגוסט 1989 בליבו, כשהיה בן 17

פעם אהבתי את הסתיו. אהבתי את משב הרוחות הקרירות, המביא עמו הקלה

בשנת 1967 הגעתי לישראל מדרום אפריקה. באתי להתנדב במלחמת

נולדתי בירושלים בשנת 1942, נישאתי למירי ונולדו לנו חמישה ילדים:

הסיפור האישי שלי מתחיל ונגמר ביום הכיפורים: