מכתבים של תקווה
השנה, ביום השלום הבין-לאומי 2020, הורים שכולים, ישראלים ופלסטינים, כתבו מכתבים לילדים שאיבדו כתוצאה מהסכסוך.
הורים אלה נשארו עם הזיכרונות, החדרים הריקים, ועם רצון עז לוודא שאף אחד אחר לא יחווה את אותו אובדן וכאב.
לא עוד שכול. לא עוד חדרים ריקים.
עזרו לנו להמשיך לפעול ולמנוע חדרים ריקים נוספים:
דיוויד
״דיוויד אהובי,
אין יום שעובר מבלי שאזכר בחיוך שלך, הנוגע בנימי נפשי. כולם אמרו לי ביום שמתת ש”עכשיו זה נורא, אבל תלמדי לחיות עם הכאב לצידך”. במידה מסוימת זה נכון, אבל אני מניחה שהתהום שבליבי לעולם לא תתמלא. אני מתגעגעת להליכות המשותפות שלנו לקונצרטים, לבישולים, לסרטים, לשאלות הפילוסופיות…״
כמאל ותייסיר
“מכתב לכמאל ולתייסיר,
ילדים יקרים מתוקים שלי, כמאל, שמשמעותו שלמות, ותייסיר שמשמעותו לאפשר – זו הפעם הראשונה שאני מצליחה לכתוב לכם, אחרי כל כך הרבה שנים. לא עובר יום שבו איני חושבת עליכם ותוהה מה הייתם עושים עכשיו וכמה נכדים הייתם מעניקים לי. אני מתגעגעת לתחושה של להיות אמכם…״
נמרוד
“נמרודי שלי היקר,
אני באחד הביקורים בבית הקברות הצבאי, ליד הקבר שלך. תוהה מה התאריך היום ופתאום אני קולטת שהחל מה-9.8.2006 כל יום הוא ה-9.8. כל יום הוא היום שבו התחלת להיות חסר ולכל יום יש את אותה המשמעות: אתה איננו.
אומרים שהורים שכולים לא צריכים תזכורות של ימי זיכרון ואני חושבת כמה שזה נכון…״
מחמוד
“מחמוד,
אתה השמחה הראשונה בחיי, חיכיתי לך חמש שנים עד שהגעת והארת את עולמי. אני מתגעגעת אליך הרבה, כאשר אנחנו יושבים סביב שולחן האוכל ואינני מוצאת אותך בינינו, ואני חשה כאב גדול ועצב רב על הסתלקותך.
באותו היום הנורא לא רציתי שתצא מהבית, חששתי ודאגתי לך מאד…״
סמדר
“אהלן, סמדרי, מתוקה שלי…
עד היום, אחרי כל כך הרבה שנים שעברו מאותו יום נורא, שבו נעלמת לנו לנצח, בכל פעם שאני פותח את הטלפון שלי ורואה את הפרצוף המתוק שלך, לבי נעצר בקרבי ודמי קופא בעורקי.
את קיימת בתוכי. כל הזמן. 59 שניות בכל דקה, בכל שעות היום והלילה, בכל פעם מחדש. הזמן אינו מרפא את הפצע, והקלות הבלתי נסבלת…״
שוכת
“אהובי שוכת,
אבו אלשוש היקר, כך הייתי קוראת לך כאשר התגעגעתי אליך מאד.
בני אהובי, אני זוכרת אותך בכל דבר: כאשר היית חולה ואני ואתה התמודדנו עם כל הקשיים והתלאות עד שאללה ריפא אותך. אני נזכרת בך כאשר אנחנו נפגשים, אני, האחים שלך ואביך כשאתה לא נמצא יחד אתנו…״
איירין
“געגועים לאיירין.
בתי אהובתי איירין. כמה התגעגעתי אליך. את נמצאת בזיכרוני כול הזמן, אני מדמיין כל יום את דמותך ואת קולך, ואת הסתובבותך עם אחיותיך.
את היית זאת שגילתה חמלה כלפיי יותר מכולן, לא סירבת לבקשות שלי ותמיד נעזרתי בך. אהובתי איירין, אני זוכר כיצד היית נעמדת מול המראה…״