מן התקשורת

אוכל יודע לדבר עם כולם ובכל השפות

27/09/2013
הילה אלפרט

הנשים של פורום המשפחות השכולות, משני צידי הסכסוך הישראלי־פלשתיני, מבשלות יחד כדי להתקרב

ישראל היום

  מוירה ג'הלני ומיכל פונדק מחזיקות צנצנות לימון כבוש

מוירה ג'הלני ומיכל פונדק מחזיקות צנצנות לימון כבוש צילום: רלי אברהמי

 רובי דמלין נולדה בדרום אפריקה וב־67' עזבה אותה כשביקשה להתרחק מהאפרטהייד ובאותה ההזדמנות להציל את ישראל הקטנטונת. הלכה להתנדב בקיבוץ נווה ים, התעמתה בלול עם תרנגולות "גוֹד, הן היו אלימות", ואחרי זה השתקעה בהרצליה, נישאה והולידה שני בנים, ערן ודיוויד.

הכרתי אותה כשעבדתי בעיתון "חדשות". היה לה משרד יחסי ציבור מצליח, אהבה גדולה לכלבים, חיבה גדולה לאוכל טוב ולשמחה המצויה בכוסות יין וויסקי. אבל אז בא הסכסוך הישראלי־פלשתיני וקרע ממנה את צעיר בניה, את דיוויד שלה, גבר צעיר ויפה שלימד ולמד לתואר שני בפילוסופיה של החינוך. 

זה היה במארס 2002, הימים ימי חומת מגן. צלף התמקם על גבעה מעל מחסום המשטרה הבריטית שבוואדי חרמייה, מצפון להתנחלות עפרה, ירה 25 כדורים, הרג שלושה אזרחים ושבעה חיילים ונמלט. הלב היפה של רובי נשבר ומשהו חדש נבנה. שלושה חודשים אחרי זה כבר עמדה בכיכר רבין בעצרת נגד הכיבוש, ביקשה שנגיד לא לנקמה ושנמצא דרך לפיוס ושלום.

אז היא הגיעה לחוג הורים של פורום המשפחות השכולות, שייסד ב־94' יהודי דתי בשם יצחק פרנקנטל שבנו נחטף ונרצח בידי חמאס. הארגון מונה היום 600 משפחות ישראליות ופלסטיניות שנתנו לסכסוך שאף פעם לא די לו את היקר להן מכל. ילדים, אחים או הורים "בעיניים שלהם ראיתי את אותו הכאב שלי", אומרת רובי במבטא האנגלוסקסי המתעכב על כל רי"ש, "ומצאתי לי מקום". 

"זהו לא ארגון פוליטי בשום צורה", היא אומרת ומוזגת יין גוורצטרמינר קר. בפעם האחרונה שישבתי בסלון שלה זה היה בשבעה של דיוויד. מאז נתקלתי בשם שלה כשעלתה לנאום בבתי נבחרים, כשהתראיינה עם תפיסת הרוצח של בנה, אמרה שאין בה סיפוק. קראתי את הטוקבקים ששלחו אותה ואת חברי הפורום להישרף באושוויץ או לגור בעזה, ראיתי איך אב שכול מסרב לשבת לידה כי התבטאה בעד שחרור רוצחים בתמורה לשחרור שליט. "הייתי מרוקנת את בתי הסוהר אם זה היה מחזיר אלי את דיוויד שלי", היא אמרה ובעיניים שלה שוב עלו הדמעות.

גם ארגונים פרו פלשתינים לא אוהבים אותה. כשהיא נואמת בחו"ל הם מנסים להפריע, לפוצץ את המפגשים איתה. "הבורות נמצאת בכל מקום. חוסר הנכונות להקשיב ולשנות. אני מאמינה שכאשר אתה רואה את הצד האנושי של הצד השני זה סוף הקונפליקט. לא להיות פרו פלשתיני או פרו ישראלי. להסתכל. להקשיב. 

"בשביל לסלוח צריך להכיר. הזרות יוצרת פחד", היא אומרת, מפרצפת על היין כי הוא קצת יותר מדי מתוק. "אז חברי הפורום לומדים זה את זה. הלכנו יחד ליד ושם, 140 איש, שבעים ישראלים ושבעים פלשתינים, שמענו הרצאה של שני היסטוריונים - אחד משם ואחד מפה. וכל אחד מספר את הצד שלו. על 67', על 48', על הכרזת העצמאות. זה לא שכולנו יוצאים מההרצאות האלה והופכים להיות מרטין לותר קינג אבל לפחות אפשר ללמוד איך כל צד רואה את העבר שלו. הלכנו לכפר עם משפחות שגורשו ממנו והיום חיות בשטחים. אחת האימהות החלה לבכות מול הבאר שממנה שאבה מים כשהיתה ילדה. אתה רואה את זה ויכול להבין למה היא הולכת עם מפתח אפילו שאין דלת". 

הרצון לדיאלוג, למציאת דרך לסליחה, החזיר את רובי לדרום אפריקה 44 שנים אחרי שעזבה אותה, בתקווה שתוכל להביא את רעיון ועדת הפיוס והאמת שמנע מדרום אפריקה להפוך למרחץ דמים. הוועדה הוקמה בשנת 1995 וניתנו לה סמכויות שיפוטיות. בין השאר ניתנה לה הסמכות להעניק חנינה למבצעי פשעים בזמן שלטון האפרטהייד בתנאי שמסרו את האמת במלואה, והפשעים בוצעו במסגרת אידיאולוגיה פוליטית. הוועדה איפשרה לקורבנות לספר את סיפוריהם ולמבצעי הפשעים להודות באשמתם. עבודתה, מסקנותיה והדיאלוג שיצרה בין שני הצדדים איפשרו העברה השקטה של השלטון מהמיעוט הלבן לרוב השחור, ללא שאיפות נקם ועם ניצנים של הידברות אמיתית. 

"ישראלים לא יכולים להבין את השנאה שהיתה בין לבנים ושחורים בדרום אפריקה", אומרת רובי. "את גודל ההישג כשרואים את שר המשטרה לשעבר אדריאן ולוק מחבק נשים שחורות, דואג למחייתן ורוחץ את כפות רגליהן בבקשת סליחה אינסופית על שלקח מהן את ילדיהן". סיפור המסע שלה לדרום אפריקה, תיעוד מפגשים של פורום המשפחות השכולות והניסיונות שלה לפגוש את מי שרצח את דיוויד, אצורים כולם בסרט שיצר הבמאי ארז לאופר, "יום אחד אחרי השלום". זהו סרט מטלטל, העובר בין השכול שלנו וזה של הפלשתינים לשכול של אימהות לבנות ושחורות בדרום אפריקה וההתעקשות הגדולה לסלוח. לסלוח כדי להמשיך הלאה. וזו סליחה שלא באה בקלות, שכרוכה בהתלבטות ובדמעות אבל בכל פעם שהיא מנצחת אפשר להרגיש איזו תקווה מזדחלת מהחלון.

בתוך פורום המשפחות השכולות פועל פורום הנשים. קבוצה של שישים נשים שעברו תהליך בן יותר משנה כדי להכיר זו את זו. בין השאר הן בישלו יחד כי אוכל יודע לדבר עם כולם ובכל השפות, והוא יודע ללמד והוא יודע להקשיב והוא יודע לזכור. מהמפגשים האלה נולד ה"ג'ם סשן" - תצוגה טעימה ומכירה של מאכלים שיצרו נשות הפורום בהנחיית גיל חובב וחוסאם עבאס. ה"ג'ם" הוא חלק מ"שכנות - נשים יוצרות פיוס", אירוע שיתקיים מחר, יום שבת, בסינמטק תל אביב: תערוכות, סרטים ורבי שיח, וגם יציע בצנצנות חמוצים, כבושים ומיני ריבות את החוכמה שבחריף ואת המתוק שבמר. 

לכבוד אישה יוצאת דופן שאני אוהבת מאוד, לכבוד אנשים שיש להם האומץ להתעקש על פתרון בתוך חברה שנאחזת בשנאה ובייאוש ולכבוד עצב המבקש להיות האחרון אני מביאה לכם מקבץ מתכונים ממטבחי הפורום. האירוע יתקיים, כאמור, מחר (שבת) ברחבת הסינמטק בשעות 10:30-19:30.

קליפות אבטיח כבושות של גיל. לכבוש את העצב צילום: איתיאל ציון 

לימון כבוש של חוסאם

• 2 ק"ג לימון חתוך לפרוסות

• 1/2 ק"ג פלפל אדום גרוס • 1/2 ליטר שמן זית • 250 גרם חומץ רגיל מערבבים הכל יחד וסוגרים בצנצנות לחודש לפחות בלי לפתוח. זה מחזיק שנה לפחות אבל ברגע שפותחים את הצנצנת צריך לשמור במקרר.

ריבת הדלעת של סברייה

חומר הבסיס החזק שבסיד מאפשר לו לשנות מבנה חלבונים, ו"לעכל" מיני מאכלים. הסינים מכינים איתו את ביצי אלף השנים - ביצי ברווז או תרנגולת המצופות בתערובת סיד, אפר, מלח ותה, שעוטפים בקש או בנסורת וקוברים באדמה לשלושה חודשים. הכימיה עושה את שלה והחלבון של הביצים הופך מנוזל למין ג'לי שחור ונהדר והחלמון לקרמי. במגרב ובארצות ערב כובשים זיתים בסיד ובמטבח הערבי משתמשים בתכונות שלו להכין ריבת דלעת. טכניקה מוצלחת, ריבה נפלאה אבל חשוב, מאוד חשוב, לשטוף את הדלעת מהסיד מהיטב וביסודיות רבה לפני שממשיכים בבישול. • 2 ק"ג דלעת קלופה וחתוכה לחתיכות • כף סיד • 2 ק"ג סוכר • מיץ משני לימונים שמים את הדלעת בסיר ומכסים במים. מוסיפים כף סיד ומשרים למשך שעה. שופכים את המים ושוטפים את הדלעת היטב. מוסיפים לסיר מים נקיים, מביאים לרתיחה, מבשלים שעה ושופכים את המים. מוסיפים את הסוכר ומיץ הלימונים ומבשלים למשך שעה. מעבירים לצנצנות וסוגרים. 

לפת מוחמצת של חוסאם

• 2 ק"ג לפת לא קלופה וחתוכה לפרוסות • 3 כפות מלח • 250 גרם סלק מקולף וחתוך לפרוסות • כוס חומץ • 2 כפות פלפל שחור שלם לערבב את כל החומרים עם שתי כוסות מים ולשים בצנצנות. הלפת מוכנה לאחר כשבועיים. 

קליפות אבטיח כבושות של גיל 

• 1 אבטיח, ללא החלק האדום  • 1/2 ראש שום  • 2 פלפלים אדומים חריפים  • 4 גבעולי סלרי  • 2 עלי דפנה  • מלח  • חומץ  חותכים את קליפת האבטיח לקוביות בגודל 4 סמ"ר. מסדרים בתחתית הצנצנת שני עלי סלרי וחצי מכמות השום. מניחים מעל את קליפות האבטיח ושוב שני עלי סלרי ושום. ממיסים את המלח והחומץ במים ביחס של כפית גדושה מלח ושלוש כפות חומץ לכל כוס מים. ממלאים בצנצנת עד הסוף. סוגרים, מעמידים ארבעה ימים במקום שטוף שמש ואחר כך מעבירים למקרר.

ריבת חושחש של גיל

• 1 ק"ג חושחש (תפוזים מרים) חתוכים לחצאים עם הקליפה, ללא הגרעינים • 1 ק"ג סוכר • 1 תפוח עץ ירוק מקולף ומגורר  טוחנים את כל החומרים במעבד מזון. מרתיחים (בלי להוסיף מים) ומבשלים 45 דקות על אש קטנה. כדי לבדוק מתי הריבה מוכנה: מכניסים צלחת למקפיא. שמים כף ריבה על הצלחת הקפואה ומעבירים סכין באמצע "שלולית הריבה". אם נשארים שני חלקים נפרדים הריבה מוכנה. מעבירים לצנצנות וסוגרים.

מלפפונים מוחמצים בשקית של תמרה

• 5 מלפפונים ללא הקצוות • כף מלח • כף סוכר • צרור שמיר • צרור פטרוזיליה • 4 שיני שום קלופות שמים את כל החומרים בשקית ניילון אטומה ולא מרשרשת. קושרים היטב ומערבבים. שמים במקרר למשך 48 שעות ומערבבים מדי פעם. 

 

hillaal1@gmail.com

 

צילומים בעמוד עמוד הבית: רלי אברהמי

מן התקשורת - ידיעות אחרונות

שיחות שלום 09/12/2011
מבעד לעדשה 01/01/2013
אורה לפר-מינץ בתוכנית "העולם הבוקר" - ערוץ 2 01/01/2013
עץ הלימון - זיכרון וטעם 31/01/2013
אינשטיין, מאחוריך! 06/02/2013
לשתות כוס תה עם האיש שהרג את אבא שלי 16/03/2013
מסע הפיוס של ג'ו ופט 16/03/2013
שני פרסים בהולנד לסרט "יום אחד אחרי השלום" 30/03/2013
טקס יום הזיכרון האלטרנטיבי 2013 14/05/2013
המיתוסים המסוכנים ביותר על מלחמה ונשים 27/05/2013
הנחמה שבשלום 23/07/2013
חברים בדם 05/08/2013
האח השכול מסיע פלסטינים לבתי חולים בישראל 08/08/2013
ממתכוני פורום משפחות שכולות "שכנות - נשים יוצרות פיוס" 12/09/2013
אוכל יודע לדבר עם כולם ובכל השפות 27/09/2013
שגית ארבל־אלון, מומחית לאונקולוגיה ומשוררת 02/10/2013
לצלם את החלל 27/09/2013
הקיבוצניקית שכלה אח - ומזמינה להידברות 08/12/2013
כפר סבא: דיאלוג עם פורום המשפחות השכולות בשילוב הקרנה של הסרט "שני פנים לסיפור" 24/12/2013
האם אני יכולה להתפייס עם האיש שהרג את בני 30/12/2013
הומור שחור וריבת שזיפים 13/04/2014
בגלל הכיבוש 22/06/2014
מדוע פוגעת ישראל במחנה השלום הפלסטיני? 12/02/2016
הצטרפו והשפיעו