מן התקשורת

האח השכול מסיע פלסטינים לבתי חולים בישראל

08/08/2013
טל מילר

 Mynet

כבר שמונה שנים, יום אחרי יום, אוסף יובל רוט מפרדס חנה חולים פלסטינים שמחכים לו במחסומי צה"ל ומסיע אותם לטיפול בבתי החולים בישראל. הוא התחיל בזה אחרי שאחיו נרצח בידי מחבלי החמאס, ועם השנים גייס כבר 400 נהגים מתנדבים אותם הוא מפעיל במסגרת עמותת "דרך החלמה". טל מילר הצטרף אליו ליום הסעות, שבסיומו הבין למה רשת סי.אן.אן בחרה בו לפני שנתיים לאחד מ-30 אנשי השנה שלה ומדוע ליאונרד כהן הוא מגדולי התורמים שלו

 ***

07:07. תחנת הרכבת בפרדס חנה. יובל רוט אוסף אותי אל הסיטרואן הצהבהבה שלו שחגגה זה מכבר יומולדת 11. היעד הראשון שלנו: מחסום ברטהא (או כפי שקוראים לו בצד הישראלי "ריחן" על שם היישוב היהודי הסמוך).

במחסום מחכים כבר אמג'ד סאמר ובתו מארי בת החמש, תושבי העיירה הפלסטינית יאמון, שצריכים להגיע לבית החולים "שיבא" לצורך טיפול מיוחד. 20 דקות בסך הכל מפרידות בין תחנת הרכבת והמחסום. 20 דקות ואתה עמוק מעבר לקו הירוק, מרחק נגיעה מג'נין. "זה חלק מהסיפור", מחייך רוט. "הכל כל כך קרוב וכל כך רחוק".

לפני 20 שנה, באוקטובר 93', איבד רוט (59), תושב פרדס חנה, את אחיו אודי, שנחטף ונרצח על ידי מחבלים פעילי החמאס, יחד עם חברו אילן לוי, בעת שהיו בדרכם הביתה, לחופשה משירות מילואים בדרום רצועת עזה.

את הזעם והכאב על אובדן אחיו, ניתב רוט להקמת עמותה שתסייע ותסיע חולים פלסטיניים מאיו"ש ומעזה לבתי חולים בשטחי ישראל. אחרי שמונה שנות פעילות (מתוכן שלוש שנים וחצי, שבהן העמותה פועלת רשמית), היא מונה 400 נהגים מתנדבים שמסיעים עשרות פלסטינים מדי יום מהמחסומים לבתי החולים ובחזרה.

רוט עצמו, שנאלץ לתמרן בין כל המשימות הבלתי נגמרות, ביעילות של קצין מבצעים, רגישות של נהג אמבולנס וחלוקת קשב של סדרן תחנת מוניות, משוכנע שהעמותה היא הרבה מעבר לשירות הסעות הומניטארי. בעיניו זו הדרך הטובה ביותר שיכול היה למצוא, כדי לפרוץ את הדרכים החסומות בין הישראלים והפלסטינים.

"הזמן שאני עושה את מה שאני עושה, לימד אותי כמה המאמץ הזה שווה", אומר רוט. "העמותה מייצרת אפשרות למפגש ישראלי-פלסטיני אינטימי, שלא יכול היה להתקיים בדרך אחרת. התמונה של הישראלים בעיני הפלסטינים היא מאוד מאוד חד ממדית - הם שומעים ישראל וחושבים על המחסום, על המתנחל ועל החייל עם הנשק. אנחנו, דרך העמותה, מייצרים איזשהו אופק אחר ועוזרים לשנות תודעה. כשאני משתף פעולה עם פעילי שלום פלסטיניים שמפנים אליי חולים שמקבלים ממני עזרה, אני מחזק אותם ומחזק את השיח ואת השלום".

08:03. בצד הישראלי של מחסום ברטעא, ליד שורה ארוכה של "מוניות ברטא המזרחית", מחכים כבר מארי ואביה אמג'ד. מארי מצליחה לקום מכיסא הגלגלים שלה רק הודות למתקן בשם R.G.O, שמולבש על רגליה ומחובר לאפודה אורתופדית שעוצבה לה בהתאמה אישית, אבל הידיים שלה חזקות וכך גם הכִּיפים שהיא מחלקת לכל מי שרק אומר לה שלום.

"כשחבר שלי סיפר לי על רוט, אמרתי שאני לא מאמין שיש אנשים כאלה", אומר אמג'ד בזמן שאנחנו מתחילים בנסיעה. "אנחנו נוסעים עם רוט כבר ארבע שנים. כל מי שמגיע אליי, אני מספר לו שיש יהודי מדהים, שאח שלו נרצח, ובמקום לרצות לנקום הוא עשה דבר ענק כזה למען השלום. היום כולם מכירים את הסיפור אצלנו בכפר, זה מחזק אצלנו את האמונה שאפשר לשנות את המצב בין הישראלים והפלסטינים ולמצוא פיתרון לסכסוך".

רוט במחסום עם אמג'ד ובתו מארי. "יש יהודי מדהים, שאח שלו נרצח, ובמקום לרצות לנקום הוא עשה דבר ענק כזה למען השלום"
רוט במחסום עם אמג'ד ובתו מארי. "יש יהודי מדהים, שאח שלו נרצח, ובמקום לרצות לנקום הוא עשה דבר ענק כזה למען השלום"

08:57. מגיעים ל"שיבא". מאבטח בית החולים מביט באמג'ד ובמארי ואז ברוט ואז שוב באמג'ד ובמארי. הוא מסמן לנו להמשיך בנסיעה. לפחות במחסום שבתוך הקו הירוק לא היו עיכובים מיותרים. 

"זה התחיל מבקשה שקיבלתי מחבר פלסטיני, מוחמד כבהה, שביקש ממני להסיע את האח שלו לטיפול ב'רמב"ם'", מספר רוט. "הסעתי אותו במחשבה שזה כמו שאני עוזר לשכנים שלי בפרדס חנה, חוץ מזה שמדובר בשכן שמעבר לגדר. אחר כך החבר הזה הפנה אליי משפחה נוספת מהכפר שלו שהייתה צריכה להגיע ל'הדסה', ואחריה הגיעה עוד בקשה ועוד אחת.

"כשראיתי שאני לא מצליח להשתלט על זה, התחלתי לבקש עזרה מהמעגלים הקרובים. העמותה הוקמה רשמית לפני שלוש וחצי שנים, בעקבות תרומה של 10,000 דולר שקיבלנו מהזמר ליאונרד כהן. כשהוא היה בארץ הוא הזמין אותנו להופעה ונפגשנו עם המנהל האישי שלו, שאמר שליאונרד החליט לקדם את הנושא ולתרום לנו. התרומה שלו היא זו שדחפה אותי להקים את 'בדרך להחלמה'. זה גם מה שהגדיל משמעותית את מספר המתנדבים, כי יכולנו לפחות להחזיר להם הוצאות דלק על הנסיעות שלהם".

09:19. אנחנו מגיעים ל"יעד אורתופדיה מתקדמת", המרכז הרפואי שמולו מסדירים את הטיפול הרפואי במארי. את הטיפול משלם רוט מכספי העמותה.

"אני מקבל לא מעט תגובות - החל מ'עניי ביתך קודמים' ועד הערות מהמשפחה שלי על הזמן הרב שאני משקיע בפרויקט. מדובר באמת בעבודה מסביב לשעון, כשהתיאומים והשינויים לא נגמרים אף פעם. זה משפיע גם על הבית. הלחץ גרם לכך שאחפש מישהו שיחליף אותי בתיאומים באזור הצפון והמרכז ומצאנו מישהי, אבל היא נשברה די מהר. ההתמודדות עם כמות כזו של לחצים וטלפונים היא באמת לא דבר פשוט".

12:15. אנחנו חוזרים ל"שיבא" לאסוף את אמג'ד, את מארי ואת מועייד ובתו, תושבי שכם, שמתנדב אחר של העמותה הסיע לבית החולים מוקדם יותר. משם ממשיכה הסיטרואן לעבר בית החולים "וולפסון", אל יחידת "הצל ליבו של ילד", שם מחכה זאד באנוס, גם הוא תושב שכם, יחד עם בנו. חמש שעות בדרכים מעולם לא נראו דבר ממושך כל כך, אבל רוט מחויך.

כשאני שואל אותו אם אחרי כל כך הרבה שנים של תרומה לקידום השלום הוא לא חושב על פוליטיקה, רוט צוחק: "חס וחלילה. אני לא בנוי לשדה הזה ולא בנוי לחוקי המשחק האלו. אני חושב שאני יכול להיות הרבה יותר אפקטיבי במה שאני עושה כרגע. בפעילות בפורום המשפחות השכולות ובארגון אירועים משותפים לשני הצדדים.

יובל רוט. "מחזק את השיח ואת השלום"
יובל רוט. "מחזק את השיח ואת השלום"

"לא תמיד הכל מתקבל בהבנה, למשל, הזמנו אנשים מהקרקס ברמאללה לכנס הג'אגלינג הישראלי השנתי והם אמרו שזה לא מתאים, כי הם לא יכולים לארגן נסיעה כזו כל עוד הכיבוש נמשך. אבל אני רוצה להאמין שככל שהעמותה ממשיכה לעבוד, היחסים האלו מתקרבים".

14:15. רוט מחזיר אותי לרכבת, אבל לו יש עוד הרבה עבודה. עליו לעבור בשני מחסומים לפני שיחזור אליו הבחור שהתקשר בבוקר, שאמר שהשיג את האישורים

 

הדרושים ושהצליח לעבור את המחסום, אבל אז הודיעו לו שהטיפול שלו נדחה בארבעה ימים. רוט נאנח ומחייך. התיאומים האינסופיים האלו הם חלק מהאופרציה הלא נגמרת שהוא מנהל מדי יום.

דבר אחד זה לחיות בקצב הזה יום אחד. דבר אחר לגמרי הוא לעשות את זה שמונה שנים. את זה לא רק אני חושב, אלא גם הסי.אן.אן, שבחר ברוט לפני שנתיים לאחד מ-30 אנשי השנה בעולם. "זה היה נחמד ועזר קצת לתרומות, אבל לא הרבה יותר מזה", הוא אומר בצניעות אופיינית. "בסוף, התחושה שעשינו משהו שבאמת הצליח לחולל שינוי, הייתה הרבה יותר משמעותית מכל פרס ומכל פרסום".

 

  • הכתבה המלאה התפרסמה ב"ידיעות חדרה"

 

מן התקשורת - ידיעות אחרונות

שיחות שלום 09/12/2011
מבעד לעדשה 01/01/2013
אורה לפר-מינץ בתוכנית "העולם הבוקר" - ערוץ 2 01/01/2013
עץ הלימון - זיכרון וטעם 31/01/2013
אינשטיין, מאחוריך! 06/02/2013
לשתות כוס תה עם האיש שהרג את אבא שלי 16/03/2013
מסע הפיוס של ג'ו ופט 16/03/2013
שני פרסים בהולנד לסרט "יום אחד אחרי השלום" 30/03/2013
טקס יום הזיכרון האלטרנטיבי 2013 14/05/2013
המיתוסים המסוכנים ביותר על מלחמה ונשים 27/05/2013
הנחמה שבשלום 23/07/2013
חברים בדם 05/08/2013
האח השכול מסיע פלסטינים לבתי חולים בישראל 08/08/2013
ממתכוני פורום משפחות שכולות "שכנות - נשים יוצרות פיוס" 12/09/2013
אוכל יודע לדבר עם כולם ובכל השפות 27/09/2013
שגית ארבל־אלון, מומחית לאונקולוגיה ומשוררת 02/10/2013
לצלם את החלל 27/09/2013
הקיבוצניקית שכלה אח - ומזמינה להידברות 08/12/2013
כפר סבא: דיאלוג עם פורום המשפחות השכולות בשילוב הקרנה של הסרט "שני פנים לסיפור" 24/12/2013
האם אני יכולה להתפייס עם האיש שהרג את בני 30/12/2013
הומור שחור וריבת שזיפים 13/04/2014
בגלל הכיבוש 22/06/2014
מדוע פוגעת ישראל במחנה השלום הפלסטיני? 12/02/2016
הצטרפו והשפיעו